פסק-דין בתיק ע"א 1269/02

השופטת א' קובו

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בת.א. 6254/01 (כבוד הנשיא י. פרגו) מיום 20.12.01 (להלן: " פסק הדין המשלים") אשר היווה המשכו של פסק הדין בת.א. 2261/95 (בבית משפט השלום בכפר סבא מפי כבוד הנשיא י. פרגו) מיום 23.9.98.

פסק הדין המשלים הינו תולדה של ערעור שנדון בפני מותב זה (ע"א 1062/99 מיום 5.3.01) במסגרתו הוחזר התיק לערכאה הדיונית לשמיעת שתי עדויות, תוך שמירת זכויות הצדדים להגיש ערעור על פסק הדין המשלים.

רקע

1.         הסכסוך שבפנינו עניינו הסכם שנחתם ביום 11.8.93 בין המערערת לבין המשיבה, כשהמערער ערב אישית לביצועו.  עיקרו של ההסכם כי המערערת תייצר עבור המשיבה סט תבניות למנגנון נעילת רכב (להלן: " התבניות" ו" המוצר" בהתאמה) לפי שרטוטים שנמסרו לה על ידי המשיבה. התמורה עמדה על 58,500$ בצרוף מע"מ, ונקבע כי תשלומה יהיה לשיעורין בהתאם לקצב התקדמות הפרויקט. המועד המקורי לאספקת התבניות היה 31.1.94 (להלן: " ההסכם"). 

2.         בשלב מסוים התברר כי נפלה טעות בשרטוטים אשר נמסרו מטעם המשיבה למערערת והיה צורך לתקנם. לאור האמור, וכן על מנת לפתור חילוקי דעות נוספים בין הצדדים, התקשרו הם ביום 3.4.94 בהסכם נוסף המכניס שינויים בהסכם, כאשר המשיבה מתחייבת להקדים חלק מהתשלום שנקבע בהסכם המקורי ומועד אספקת התבניות נדחה לתאריך 18.5.94 (להלן: " ההסכם הנוסף").

3.         בסך הכל שולמו למערערת עד ובסמוך לאחר חתימת ההסכם הנוסף 45,950$ בצרוף מע"מ המהווים כ - 80% מהתמורה.

4.         המועד הנדחה לאספקת התבניות חלף לו, ואלו אינן בידי המשיבה.

5.         בתאריך 13.12.94, שבעה חודשים לאחר המועד הנדחה לאספקת התבניות, שלח ב"כ המשיבה מכתב אל המערערת בו הוא מעניק לה ארכה בת 10 ימים לאספקת התבניות, שאם לא כן רואה המשיבה בהסכם ובהסכם הנוסף כמבוטלים (למען הנוחות יקראו להלן שני ההסכמים יחדיו " ההסכמים"). 

6.         גם לאחר התראה זו לא סיפקה המערערת את התבניות ומכאן תביעת המשיבה נגד המערערים כפי שהוגשה בבית משפט השלום, להשבת הכספים ששילמה ולקבלת הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם.

7.         המחלוקת בין הצדדים סבה על אחריותם של מי מהם לאי קיומם של ההסכמים.

המערערים טענו כי עמדו בהתחייבויותיהם, אלא שהמשיבה ביקשה לסגת מן הפרויקט לאחר שנסתבר לה כי זול יותר להביא את המוצר מהמזרח הרחוק. לפיכך לא שיתפה פעולה עם המערערת לעריכת ההתאמות הסופיות של התבניות, ונציגה לא אישר כי התבניות מתאימות לדרישתה טרם שימסרו לה התבניות.

אלא מאי, בית המשפט בערכאה הדיונית העדיף את גרסתה של המשיבה לפיה ביקשה היא לקיים את ההסכמים ולהמשיך בפרויקט בעוד שהמערערת היא זו אשר לא העמידה לרשותה תבניות תקינות במועד האספקה והתנתה את מסירתן באישור נציגה ובתשלום יתרת התמורה - בניגוד להסכמים. תימוכין לגרסת המשיבה מצא בית המשפט בעובדה כי המשיבה שילמה כבר 80% מהתמורה וכי גם לאחר חלוף מועד האספקה הקבוע בהסכמים העניקה היא למערערת ארכה לאספקת התבניות. עוד קבע בית המשפט כי היה על המערערת למסור למשיבה את התבניות, ואם וככל שהמשיבה לא היתה משלמת את יתרת התמורה, תרופתה של המערערת היתה בפניה לבוררות, כאמור בסעיף 7 להסכם. 

לאור כל האמור, ומשהופרו ההסכמים על ידי המערערים, באשר לא סיפקו את התבניות ואף לא היו יכולים לספק אותן בטיב ובאיכות שנדרש, הרי שבדין ובצדק ביטלה המשיבה את ההסכמים.  משכך, זכאית המשיבה להשבת הסכומים ששילמה למערערת. עם זאת דחה בית המשפט את דרישת המשיבה לתשלום הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם. בית המשפט פסק כי היה על המשיבה לקחת במסגרת שיקוליה את האפשרות שלא יעלה בידי המערערת לייצר את התבניות, בהיות הפרויקט לייצר את המוצר בארץ על פי תבניות מקומיות שאת שרטוטן סיפקה המשיבה, פרויקט ניסיוני. 

עד כאן פסק הדין בת.א. 2261/95. 

8.         שני הצדדים ערערו על פסק הדין (ע"א 1062/99). מותב זה פסק כי יש להשיב את התיק לערכאה הדיונית להשלמת הדיון בשניים:  ראשית, יש לגבות את עדותו של ראדו קוסמין (להלן: " קוסמין"), מי שנטען כי שימש כיועצה הטכני של המשיבה בפרויקט לייצור המוצר. עדותו עשויה לשפוך אור באשר לטיב התבניות, כמו גם באשר לעלות יצור המוצר בהשוואה לעלות יבואו מחו"ל. שנית, על בית המשפט לשמוע פעם נוספת את עדותו של ברקאי, מטעם המערערת. עסקינן בעד אשר בדרך המקרה שמע על הסכסוך. עד זה, המצוי בענף, העיד כי מנהל הרכש במשיבה ומנהל הפרויקט, ניסים רז (להלן: " רז"), אמר לו כי מטעמים של כדאיות כלכלית עומדת היא להפסיק את פרויקט יצור המוצר. דא עקא כי בית המשפט קבע כי אינו סומך על עדותו של ברקאי, הן נוכח העוינות שגילה כלפי המשיבה בשל זימונו לחקירה במס קניה עקב תלונה שסבר כי הגישה נגדו, והן משום שהיא אינה עולה בקנה אחד עם ראיות שהובאו בפניו.  בערעור, הורנו לערכאה הדיונית לשמוע בשנית את עדותו של ברקאי ולברר אימתי הוגשה התלונה לרשויות המס, על שום מה הוגשה היא ומה היו מניעיה של המשיבה להגשתה.

סיכומם של דברים התבקשה הערכאה הדיונית לשוב ולשקול עמדתה, לאחר שמיעת העדים דלעיל.  עוד נשמרה לצדדים האפשרות לערער על פסק הדין המשלים.

9.         והנה, יצא מלפני הערכאה הדיונית פסק דין משלים, הוא ת.א. 6254/01, בו הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי אין לסטות מאת אשר קבע בפסק הדין הראשון, באשר עדותם של השנים מחזקת את שנפסק: -